אלברט איינשטיין אמר: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן"
כשקיבלתי על עצמי לכתוב בעיתון החודש וידעתי שהנושא הוא קיץ, היה לי ברור שאני הולכת לכתוב על נושא החופש.
חופש חיצוני, חופש פנימי ועל מה שביניהם. מה עומד בין חופש חיצוני לחופש פנימי.
חופש חיצוני הוא החופש שהילדים יוצאים אליו מבית הספר, חופש מהעבודה, חופש ממסגרת מסוימת.
אך האם החופש החיצוני מאפשר לנו לחוש תחושת חופש אמתית?
החופש האמתי בעיני הוא זה שבא עמוק מבפנים, רגשי לחלוטין והוא סובייקטיבי ובא בראש ובראשונה מבחירה.
בחירה לשחרר את עצמנו מציפיות, מגבלות ומשיפוטים שהתרגלנו לשים על עצמנו... וכאן אני משתפת חוויה אישית שחוויתי תוך כדי הכתיבה.
קרה לי משהו מוזר. כשהתיישבתי לכתוב, המילים לא התחברו למשפטים. משהו היה חסום בתוכי. הבנתי שיש לי כאן עבודה לעשות ביני לבין עצמי לברר מה הסיבה שהכתבה לא יוצאת לי. אני רגילה שכשיש לי נושא, מספיק שיש קצה... המילים זורמות ממני בקלות ובפשטות... הפעם ... חוויתי קושי.
כאן התחילה העבודה שלי עם עצמי... עברתי תהליך אישי בתוך הזמן הזה של ההכנה לכתיבה. הופתעתי לגלות, שישנם עדיין חסמים שמונעים ממני לחוות חופש אמתי. זיהיתי בי את המקומות, שבהם יש רווח גם למגבלות...
התרגלנו לחיות בתוך תבניות. תבניות חשיבה, תבניות התנהגות ואפילו רגש. רכשנו דפוסים והרגלים ואף מחשבות מהקרובים לנו ביותר, ההורים שלנו, הגננות, המורים, החברים. כל אלו יצרו אצלנו אמונות שיצרו מגבלות.
למגבלות הללו, יש גם יתרונות. ככל שאנחנו פועלים מתוך מגבלה, כך יש לנו גם רווח משני, רגשי. לא מודע.
בילדותינו אנחנו עושים בחירות לפעול כך או אחרת על מנת לקבל תשומת לב, המתפרשת כאהבה. ככל שאנחנו גדלים, אנחנו ממשיכים עם אותם הרגלים. כמו אוטומטים. פועלים מאותם מקומות.
כך בעצם, ככל שאנחנו מבקשים להתקדם קדימה, יש משהו שחוסם אותנו ואנחנו לא מבינים מהו.
כאן נכנס חופש הבחירה.
האם אנחנו בוחרים לחיות מתוך מגבלה, ציפיות, השלכות מהעבר שלנו,
או מתוך מרחב של אין סוף אפשרויות, ממקום של בחירה?
כשאנחנו בוחרים לוותר על השיפוטיות בחיינו, על הביקורת העצמית המופנית הרבה פעמים גם כלפי הסובבים אותנו, אנחנו חווים חופש פנימי אמתי.
אחד הכלים המאפשרים לנו לוותר על המגבלות מהעבר ועל הדאגות מהעתיד שחוסמות אותנו מלהיות בכל רגע נתון, ברגע הזה, הינו הכרת תודה. הבחירה להיות בהודיה, מזמנת עבורנו מקום של עצירה והתבוננות. על מה אנחנו בוחרים לשים את תשומת הלב שלנו.... על החוסר, על הדברים שאינם בחיינו או על הקיים.
טיפ קטן: בחרו לכם מחברת, שאתם אוהבים ועשו לכם הרגל לפחות פעם אחת ביום, בזמן קבוע שנוח לכם, בוקר ממש לפני שנכנסים למטלות היום, או ערב לפני השינה וכתבו לכם מספר דברים שאתם מודים עליהם. החל מהדברים הקטנים שהרבה פעמים אנחנו נוטים לקבלם כמובן מאליו. היכולת לקום בבוקר ולהתעורר ליום חדש ולהניע את הגוף, על ציוץ הציפורים שאתם שומעים, על המראות היפים שאתם רואים מדי יום. כך, תאפשרו לעצמכם להגדיל ולהעצים את הקיים בחייכם, לחוות התרחבות הלב והאהבה תלך ותגדל בכם.
בסופו של דבר הכל הינו רק נקודת מבט.הוא הגיע אלי והתלונן על כאבים בכתפיים ובעורף.
"הכל תפוס לי" אמר והמשיך "שאלתי את עצמי מה זה?"
ונתן כל מיני דוגמאות לאירועים שחווה בסופ"ש האחרון.
הקשבתי.
מאחר ואני יודעת שהכאבים הם שיקוף של אמונות הקיימות בתוכנו,
פתחתי בשאלות.
קצרות ומדויקות.
מיד זיהיתי על מה הכאב הזה יושב.
עלו אמונות...
אמנע מלהיכנס כאן לאמונות שעלו רק אוסיף ואומר, שהאירועים שחווינו בילדות משפיעים עלינו עד היום בצרת המחשבה וההתנהגות שלנו וממשיכים לנהל אותנו כל הזמן מבלי שנשים לב אפילו.
כך למשל,
זיהינו שדווקא כשהוא מאפשר לעצמו להיות בהתרחבות הלב, בהקשבה לאחר ובנתינה ללא תנאי, הוא חווה ניצול. עלתה מניפולציה. כשהוא מאפשר קירבה עולה מניפולציה שגורמת לו להרגיש אכזבה.
כשאני נותן מעצמי, עושים עלי מניפולציה.