עד כמה את מאפשרת לעצמך זמן עבור עצמך?
עד כמה את מאפשרת לעצמך להתפתח גם בתחום המקצועי?
האם את מוצאת את האיזון בין כל המעגלים שהחיים מציעים לך?
כמטפלת ומלווה משפחות בכל מיני שלבים בחייהם ומהיותי אמא בעצמי, אני שומעת רבות על הצורך באיזון הדק בין הצרכים של המשפחה לבין צרכי ההורים. הפעם ברצוני להתייחס דווקא לאמא. אני מאמינה שהאמא היא עמוד התווך בבית. אני יודעת גם מעצמי, שכשאני מרגישה טוב ואני שבעת רצון, תחושת הסיפוק שלי מורגשת בכל הבית. פשוט כך. זו אנרגיה שנחווית ממני אל בן הזוג שלי, לילדים שלי ומהדהדת בכל מקום.
כשטוב לנו, זה מקרין החוצה ויוצר אדוות של טוב בדיוק כמו אבן שמושלכת למים ויוצרת אדוות.
עבור כל אחת, תפיסת האימהות היא שונה.
עבור אמא אחת, לוותר על התפתחות אישית ולקבל את הילדים כל יום מהמסגרות החינוכיות שלהם עם ארוחה חמה, זה אמא מסופקת.
יש את זו, שתרוץ מדבר לדבר, תתמרן בין עבודה, בישולים, ניקיונות, הקפצה לחוגים- ועבורה זו תחושת סיפוק.
ויש את זו, שתשקיע את כל כולה לעבודה עם עזרה מגורמים שונים עם הילדים וזה מבחינתה בדיוק מה שהיא זקוקה לו כרגע.
מה שחשוב באמת, זה להיות בהתבוננות ובהקשבה פנימה. לזהות מה נכון עבורך באופן אישי.
מה ייצור עבורך את תחושת הסיפוק הזו שתקרין ממך החוצה, כאנרגיה חיובית ושמחה ותאפשר אוירה טובה בבית? ואיך עושים את זה לעזאזל? איך יוצרים איזון ומרגישים תחושת סיפוק ומלאות?
חשוב ורצוי להקדיש מחשבה וליצור חזון הורי (נושא בפני עצמו שאתייחס אליו בטור הבא).
להיות בהתבוננות ובהקשבה מה נכון עבורך כרגע. האם לוותר בשנים הראשונות על עבודה ופרנסה ולהיות לצד הילדים או לצאת לעבוד ויחד עם זאת להיות נוכחת בבית בשעות אחר הצהריים.
חשבי מהם הדברים שיגרמו לך הנאה? דייט עם חברה, קורסים להתפתחות אישית, חוגים שאת אוהבת ועוד.
תהיי נאמנה לדברים החשובים לך באמת. שלבי אותם בחייך, באופן כזה שיאפשר לך להיות שלמה עם עצמך, נטולת רגשות אשמה. יש האומרים, שאשמה היא חלק בלתי נפרד מההורות שלנו.
אני סבורה, שברגע שאנחנו נאמנות לעצמנו, שומרות על איזון ושלמות עם הבחירות שלנו, אפשר לשחרר את האשמה. אשמה על פי רוב, יוצרת צורך בפיצוי אצלנו ההורים. כשאנחנו נכנסים למעגל פיצוי הוא כמעט אינסופי, משום שמנגד נמצא הילד, שמורגל לפיצוי הזה ולעולם אין לו שובע בכך.
כשאנחנו נאמנות לעצמנו, אנחנו הכי מדויקות לנו ולסובבים אותנו.