עד כמה אנחנו מקשיבים לקול הפנימי, לקולות החיצוניים ולאחר? מה מתחולל בתוכנו כשאנחנו מתבקשים להיות בהקשבה? האם אנחנו באמת מסוגלים להקשיב?
השאלות הללו, עולות אצלי החודש מתוך מפגש עם קבוצת אימהות שאני מקיימת אחת לשבוע. יותר ויותר עולה בי ההבנה, שבזמן שאנחנו מתבקשים להקשיב לנאמר לנו, אנחנו לא באמת מקשיבים. המוח שלנו עסוק בכל כך הרבה דברים תוך כדי - מה לענות, איך לענות, מה זה אומר עלי מה שנאמר עכשיו...עיסוק בעצמנו, קולות פנימיים שלא מאפשרים לנו באמת להקשיב לאחר. אנחנו שם אך לא באמת שם.
מה בעצם אנחנו מבקשים מהאחר כשאנחנו מדברים? הצורך הבסיסי שלנו בני האדם, הוא להיות מובנים. כולנו רוצים להרגיש שמקשיבים לנו ושאנחנו מובנים. שמקבלים אותנו בדיוק כך, כמו שאנחנו. מבלי צורך ש"יתקנו" אותנו, שישפטו אותנו, שיעוצו לנו עצות איך ומה לעשות.
חשוב שנכיר בכך במיוחד בתקשורת שלנו עם ילדנו.
עם יד על הלב, מה מתחולל בכם כשהילד שלכם משתף אתכם באירוע שחווה, במחשבות שלו או במה שהוא מרגיש? אני בעצמי מכירה את זה מקרוב. ישר עולה בנו הצורך להסביר, לתקן אותם, להציע עצות, להגן עליהם.
בזמן שכל מה שהם מבקשים מאיתנו ההורים, הוא להיות שם עבורם בהקשבה נקייה.
להיות בהקשבה נקיה זה לכבד את האחר עם מה שהוא מביא לנו ומשתף. להיות בנוכחות מלאה כאן ועכשיו מבלי להיות מעורבים בסיפור. הרבה פעמים השיתוף של הילדים שלנו מעורר בנו טריגר, שגורם לנו מיד לנתק את ההקשבה ולשייט למחשבות על עצמנו ועל מה זה אומר לגבינו.
אחד הכלים העוצמתיים, שלמדתי עם השנים כמטפלת, זו היכולת לשים את עצמי בצד כשאני בהקשבה. הבנתי שהמחשבות שלי והרגשות שלי לא רלוונטיים באותו רגע. מה שחשוב לאחר, הוא אך ורק הצורך להיות מובן.
כשאני שמה את עצמי בצד ובאמת מאפשרת לעצמי להקשיב, עם פחות מעורבות דרך המחשבות והשיפוט שלי, אני מאפשרת גם למי שמולי להביא את עצמו בצורה נקייה נטולת שיפוטיות עצמית. ומתוך כך, מעצימה אותו.
אני מאפשרת לו להיפתח יותר ולהבין את עצמו יותר ומכאן להרגיש את העוצמה שבו.
אז איך עושים את זה כשמדובר בהקשבה לילדים שלנו?
- בוחרים בזה. בוחרים להיות בהקשבה נקייה.
- מזכירים לעצמנו, שכל מה שמתבקש מאיתנו עכשיו, הוא להיות בהקשבה ובהבנה מול הנאמר.
- תירגול. מתרגלים הקשבה נקיה, כל פעם עוד קצת.
- מוציאים את עצמכם מהסיטואציה. אפשרו לעצמכם להימנע ממעורבות רגשית.
- כבדו את הילדים שלכם, עם כל מה שהם משתפים.
- תנו מקום לבחירה שלהם לשתף אתכם והעריכו זאת.
- היו כאן ועכשיו ברגע הזה עם הנאמר ואפשרו לעצמכם להיות בהודיה על הזכות.
ועל כל המקומות, שלא באמת הצלחתם. הבאתם את עצמכם, אולי התפרצתם תוך כדי, אולי שפטתם כי היה שם משהו שיצר אצלכם את הטריגר לקפוץ ולהגיב, הסכימו להיות בחמלה עצמית. הסכימו לקבל את זה, כעוד שיעור שבאתם ללמוד כאן. עצם המודעות, היא כבר הדרך לשינוי.
בהצלחה.